יומן סטודנט אמריקאי בישראל

יום שישי, נובמבר 14, 2003

מדוע אירופה שונאת אותנו?

סקר אירופי שמקרוב גרם וויכוח לא מבוטל בארץ בימים אחרונים. הסקר הזה, שאמר שאירופיים (59% מהם) מאמינים שישראל היא איום מספר אחת על שלום העולמי, העילה הרבה שאלות על יחס או חסר יחס בין אירופה ובין הארץ. מה הגורמים למצב כזה, איפה ישראל יותר מסוכן, וגם אולי יותר רעה, מאיראן או צפון קוריאה? אין ספק שיש קשר פה לאנטי-שמיות החדשה, שפיצצה אחרי ההתחלה של האנטיפאדה השני, אבל זאת לא כל הסיפור. יש גם התפקיד של התקשורת הארופיים, התקשורת שכל תומכי ישראל אוהבים לשנוא, והאקדמים ואנטלקטואלים שצבעו את ישראל בצבעיים רעים, וחושב על עצמם כחיילים בתנועת הלאומית הפלשסטינית. אך, בעצם, זה גם לא מספיק להסביר הדעות של אנשי הרחוב, האוכלוסייה כללית. אנשים לא פוליטי וגם בלי קשר רגשי לסכסוך ישראלי-פלסטיני. מדוע גם להם יש דעות כל-כך נגד ישראל ועלולים לראות אותה בדרך לא סימפתטי?

אולי זאת שאלה לסוציולוג, אבל אני מנסה לגיד הענה שמוצא חן בעייני. יש באירופה כיום שני גורמים מאוד משפיעים על התופעה הזאת. אחת, הוא משבר הזהות של זהות הלאומי בכל ארצות ארופית, ושני, הוא הנפילה השלמה של אומץ האזרחי במדיניות אירופית. דבר אחת, הוא בעיה פסיכולוגית, פנימית, אישית, בלי חשיבות כללית מידית, אלא דבר השני, הוא דווקא בעיה ציבורית ופוליטית, אחד שנוגעת את כל העולם ועומדת מול גם עם היהודי וגם מדינת ישראל.

המשבר הזהות של אירופה לא נושא חדש אך הוא הובלט בשנים עקיבות הנפילה של ברית-המועצות וסופו של קומוניזם. כרגע התאפשׁר לגמור התוכנית צרפתית-גרמנית לאחד כל הארצות וכל עמים באירופה לאירגון יחיד ובסוף הדבר לזהות יחידה - אירופי חדש בשביל אירופה חדשה. אירופי הזה, הוא פתאום אזרח של אחדות על-לאומיות ועל-הממשלה שלו. הוא אזרח של ארגון שונה לגמרי ממדינות הלאומיות מקודם. הוא אזרח של ממשלה שלא בדיוק ממשלה, בארגון שלא בדיוק מדינה אבל יכול להשׁפיע החיים שלו בכל מיני דרכים, כוח שהוא לא מצביע בה אבל יכול לשים חוקים עליו. ואז, מה נשאר לו העולם הדשה הזאת? רק שני דברים: גם הספה שלו וגם התולדות אנושית שלו, יותר מדויק, הדורות שלפניו. אבל הדברים האלה מושחתים על-ידי התולדות האירופית לפי היהודים ולפי האנטי-שמיות שהתבטאה באופן הכי חזק בשואה, ואין שפק שאינה מדינה אחת באירופה, אולי חוץ מאנגליה שהן לא השתתפו באיזה דרך גם בשואה וגם בתולדות אנטי-שמית שקדמם.

אז, לאיש האירופי החדש, למרות שבעבר, השאלה היהודית היא לא שאלה דתית ושאלה פוליטית, היא שאלה קיומית. להתמודד באופן אמיתי עם התולדות אירופית-יהודית, זה אומר שהזיקה האחרונה שלו לזהות אנושית שלו תיעלם. במילים אחרות, להודות לאמת בנושא של תולדות אני-שמיות אירופית, היא להפסיק לקיים. הדעת הזאת לא מדובר באירופה, אלא היא משפיעה כל חלטה וכל דעת באירופה גם על מדינת ישראל וגם על עם היהודי כללי. זאת הסיבה אינטלקטואליים אירופיים כל-כך מוכנים לחשוב הדבר הכי חזק על מדיניות ישראלית. זאת הסיבה שאירופיים כל-כך מוכנים להאמין שהשואה לא קרא, שהיהודים שולטים את כל העולם באופן סודי, שנשיא ארה''ב בידם של בנקאיים יהודיים שתכננו את המלחמה איראק לסייע את ישראל, משום להאמין את הדברים האלה, מוחלים עצמם. מוחלים את החטאות של אבות שלהם וגם את האשמה שלהם על החטאות האלה. האמונה שישראל וגם "היהודים" הם כוח הכי רעה בעולם, היא לבער, להתחטא עצמם ועם הכבד שלהם, זה פיתוי מאוד חזק. לאירופיים, להאמין הדבר הכי גרוע על היהודים גם להאמין את הדבר הכי טוב על עצמם.

פרטים עלי

התמונה שלי
Benjamin Kerstein is an Israeli-American writer, editor, and novelist.

Michael J. Totten, the prize-winning author of The Road to Fatima Gate, has called him "one of the finest American-Israeli authors of his generation."

Jay Nordlinger of the National Review has referred to his work as "some of the most intelligent, clearest, most honest writing I have read in a long time."

He lives in Tel Aviv.