אמריקנים משוגעים?

שמעתי בבוקר לגל"י צה"ל, וקריינה אחת שאלה, על החדשות שארנולד שוורצנגר נבחר כמושל קליפורניה: "הם האמיריקנים משוגעים בראש לגמרי?" באמת, זה שאלה קשה להתמודד אתה לאמריקן. בסדר, אולי זה מוזר קצת לארץ שמתרגלת לבחור לאלופים וגיבורי מלחמה, אלא יש סיבות טובות להסביר האירוע הזה.

א. המושל האחרונה. גריי דוויס, האיש שארנולד יחזיר, היה איש גאוון, בלי-קומפטנטי, ומשעמם. הוא הפך כלכל קליפורניה (הכלכלה יותר גדול מצרפת) לאסון. הוא הופיע בלי-אכפתיות ובלי יכולת לעשות השינויים הגדולים שקליפורניה צריכה. תושבי הקליפורניה הרגישו שדוויס היה יותר מדי קרוב לביורוקרציה של הממשלה וגם של מפלגת הדמוקרטיק לעשות השינויים האלה. למה זה אוזר ארנולד? בגלל האספקט שעושה אותו קצת מוזר בעניניכם. הוא לא איש פוליטיקאי, הוא מהוליווד, לא מ סאקראמנטו (בירת קליפורניה), ואז יוכל לעמוד לבחירות כמישהו בלי קשר לבעיות הקליפורניות.

ב. האידיאולוגיה שלו. אולי זה מוזר לקרוא, אלא ארנולד לא חדש לפוליטיקה. הוא היה תומך מפלגת ריפובליקן מאז הרבה שנים, ויש לו אידיאולוגיה גם ברורה וגם מעניין: שמרני בנושאים כלכליים וסובלני בנושאים סוציאליים. נדמה למתנגדים שלו, הוא היה במעמד נפלא. הדמוקרט רצה ללהעלות מסים והיה חבר קבוצה שרוצה לחזור כל הדרום-מארב ארה"ב למקסיקו. לא כל-כך טוב. אפילו המקסיקנים בקליפורניה לא רוצים להיות עוד פעם מקסיקנים. השמרני אחר היה יותר ימינה מגנגיס קאן ואפילו בקליפורניה, מדינה של קיצוניים, זה יותר מדי. חוץ ממהם, היו שחקנית פורנו ומוציא-לאור פורנו ואפילו בקליפורניה זה יותר מדי. ואז, ארנולד עמד באמצע, עם מתנגדים שלו בקצים. ועכשיו בארה"ב מי שיעמוד באמצע, הוא ינצח.

בכל זאת, תושבי קליפורניה יודעים ששחקנים לא יכול להיות יותר גרוע ממה עכשיו להם. אולי זה לא משהו אנחנו צריכים להתפאר עליו, אבל זה קליפורניה, ושמ קשה להתפאר על שום דבר.

האם בעצם הם שתי מלחמות אחרות?

השמאל הציוני גם בארץ וגם בעולם להם יש בעיה פילוסופית בימים האלה. אך להיות שמאלים אמיתיים וציוניים אמיתיים בזמן מלחמה בין ישראל או בין הפליסטינים למרות שהשמאל בין-לאומי תומכים את הפליסטינים ושוקעים לאנטישמיות? עמוס עוז, סופר הישראלי האגדי, הציע שיש הפרדהפילוסופית באמצע הסיכסוך ישראלי-פליסטיני: באצם, עוז מאמין, יש שתי מלחמות אחרות פה, אחת צודקת, ואחת לא. מלחמה א', המעבק פלסטיני למדינה עצמאית ליד ישראל, היא צודקת, וישראלים צריכים לתמוך המעבק הזה ולעבוד נגד הכיבוש והמתנחלים. מלחמה ב', היא המלחמה להרוס את ישראל ולהקיים מדינת ערבית במקום. זה מלחמה של חמ"ס וז'יהד איסלםי, והיא לא צודקת, ואין ברירה לישראל חוץ ממילחמת נגד הטרור של הקבוצות האלה.

העמדה של עוז הוא עמדה מספר אחת של השמאל הציוני גם בארץ וגם בקהילת בין-לאומית. בארה"ב הוא אומץ ע"י כמו מייקל לרנר ממגזין "תיקון" או מייקל וולזר מ"דיסֵנטְ", שגם וגם אימצו העמדה של עוז ומשתמש אותה להצדיק הביקורות על ישראל שלהם. הם אומרים שהם "פּרוֹ-ישראל ופּרוֹ-פליסטיני", מתכוונים שהם תומכים את הפליסטינים במילחמה א' וישראל במילחמה ב'. וולזר אפילו הולכים לקצה רחוקה ומכמת בידיוק מה כשר לתמוך ומה לא (פיגועים נגד חיילי ישראל ומתנחלים-כשר, פיגועים נגד אזרחים וילדים-לא כשר, וכו'). להסתכל הריקודם כמו להיות עד לאסון, כאשר הם מנסים לשמור האמון שלהם בזמן שהאמון עוזב אותם. כיצד, התיזה שיש הפרדה פילוסופית בלב הסיכסוך מגיע לו שאנחנו מתמודד אתו, אילו בגלל הרפוטציה של התומכים שלו.

ברור שהשמאל הציוני לא ציפו שההסכם אוֹסלוֹ היה נשבר באופן שהוא נשהר, עם הרבה אלימות ושניא. הם לא ציפו שהפליסטינים היו עושים טרור באופן איום ונורא שהם עשו, עם כל השינויים פוליקאים ותרבותיים שעקבו. גם הם לא ציפו שאינטלקטואלים שמאלנים בכל העולם היו מנסים להצדיק הטרור משתמשים אנטישמיות ואנטיציונות לעשות את זה. החסר של אוסלו ניפץ אחד מהרעונות האמצעות של השמאל הציוני: שהפלסטינים ובמיוחד עראפאת, היו מקבלים שלום אם ישראל היתה מסכים למדינת פליסטיני. בעצם, מה שהתחיל האינטיפדה השני היה בדיוק מה שהשמאל אמר היו מסיים את הסיכסוך: מדינת הפלסטיני. ואז, אנחנו צריכים לשאול לעצמנו, מה חושבים הפליסטינים על הרעיון שיש שתי מלחמות אחרות?

האידיאולוגיה של לאומיות פלסטינית לעיתים קרובות נשכחה בויכוחים על הסיכסוך. אולי מפני שהוא לרוב בערבית או אולי מפני שהאלימות של הויכו קצת בושה לתומכים שלהם, מה הפלסטינים אומרים על המלחמה שלהם נעלמה ע"י אינטלקטואלים במארב (אני לא מדבר פה על התומכים, ערבי או לא, שמתנצלים לאינטיפדה בעיתונים או בטליביסיה, אני מדבר פה על הלאומיות ילידה). בעיניהם, המנהיגים הפליסטינים גם דעתיים וגם חילוניים, התיזה של עוז ווולזר לא כל-כך חשוב להם. ההבדל הראשון של עוז ווולזר שנדחה ע"י הפלסטינים, הוא ההבדל בין ישראל או בין השתחים ואז ההבדל בין המדינה לגיטימית ובין הכיבוש וגם בין הישראלים ובין המתנחלים ואז בסוף ההבדל בין חיילים ובין אזרחרים. אין הבדל מאלה שמקובל ע"י הפלסטינים, גם ברחוב וגם באוניברסיתות. ברור שלעוז ווולזר והפלסטינים אין להםאותו שיחה.

ובעצם, ההבדל הזה אומר הכל. לפי הפלסטינים, אין מילחמה אחרת. לפי דעתם, הסיכסוך לא על אדמה אלא הוא על קיום. בעיניהם, כולנו מתנחלים, כולנו אמפיריליסטים, כולנו איומים. בעיניהם, אין הבדל בין חיפה ובין ראמאלה, בין חברון ובין תל-אביב. זה לא ויכוח לארץ ישראל השלמה, זה רק לומר שאם אנחנו רוצים לעשות שלום עם האיומים שלנו, אולי יאזור לנו לא לשקר לעמנו על ההתכוונותיו.

שלום לכולם. אני סטודנט אמריקני באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. אני כותב באנגלית פה ואפשר לראות שאני לא כל-כך גאו בעברית. אני מקווה ש יהיה לכם סבלנות אתי. אני לומד היסטוריה, גם של מדינת ישראל וגם של עם יהודי. הארץ הזאת מאוד מעניין אותי. אני מקווה שמה שאני אכתוב גם מעניין אתכם.